According to Eep Talstra’s ETCBC database In the BHS (Biblia Hebraica Stuttgartensia) there are a total of 62 occurrences where:
x-Qatal clauses
in which Conjunctive phrases
with Et asher are followed by a phrase, labelled verbal Predicate
Genesis 9:24
Genesis 18:19
Genesis 27:45
Genesis 28:15
Exodus 10:2
Leviticus 9:5
Numbers 32:31
Numbers 33:4
Deuteronomy 4:3
Deuteronomy 7:18
Deuteronomy 9:7
Deuteronomy 24:9
Deuteronomy 25:17
Deuteronomy 29:15
Joshua 2:10
Joshua 5:1
Joshua 9:3
Joshua 9:24
Joshua 24:7
Judges 14:6
Judges 18:27
1 Samuel 12:24
1 Samuel 15:2
1 Samuel 15:16
1 Samuel 16:4
1 Samuel 25:35
1 Samuel 28:9
1 Samuel 30:23
1 Samuel 31:11
2 Samuel 19:20
2 Samuel 19:38
2 Samuel 21:11
1 Kings 2:5
1 Kings 5:22
1 Kings 8:24
1 Kings 8:25
1 Kings 11:10
1 Kings 18:13
2 Kings 5:20
2 Kings 7:12
2 Kings 8:5
2 Kings 10:10
2 Kings 19:11
2 Kings 20:3
Isaiah 38:3
Isaiah 55:11
Jeremiah 7:12
Jeremiah 23:25
Jeremiah 38:9
Jeremiah 45:4
Jeremiah 51:12
Ezekiel 23:22
Zechariah 12:10
Ruth 2:17
Ruth 2:18
Ruth 2:19
Esther 9:23
1 Chronicles 4:10
2 Chronicles 6:15
2 Chronicles 6:16
תלמוד בבלי נב:א
Here is a short excerpt from the Talmud that concerns the concept of ‘Messiah Ben Joseph’ and ‘Messiah Ben David’ as well as something about the ‘evil eye’. In this Talmudic discussion, verses from chapter 10 the book of Zechariah are discussed:
וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד אמרו והלא דברים ק”ו ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו שעסוקין בשמחה ויצה”ר שולט בהם על אחת כמה וכמה הא הספידא מאי עבידתיה פליגי בה רבי דוסא ורבנן חד אמר על משיח בן יוסף שנהרג וחד אמר על יצה”ר שנהרג בשלמא למאן דאמר על משיח בן יוסף שנהרג היינו דכתיב והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג האי הספידא בעי למעבד שמחה בעי למעבד אמאי בכו כדדרש רבי יהודה לעתיד לבא מביאו הקב”ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה הללו בוכין והללו בוכין צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה ורשעים בוכין ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה ואף הקב”ה תמה עמהם שנאמר כה אמר ה’ צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא א”ר אסי יצה”ר בתחילה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף דומה כעבותות העגלה שנאמר הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקב”ה שאל ממני דבר ואתן לך שנאמר אספרה אל חוק וגו’ אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו רבש”ע איני מבקש ממך אלא חיים אומר לו חיים עד שלא אמרת כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר חיים שאל ממך נתתה לו וגו’ דרש ר’ עוירא ואיתימא ר’ יהושע בן לוי שבעה שמות יש לו ליצה”ר הקב”ה קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו משה קראו ערל שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם דוד קראו טמא שנאמר לב טהור ברא לי אלהים מכלל דאיכא טמא שלמה קראו שונא שנאמר אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה’ ישלם לך אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך ישעיה קראו מכשול שנאמר סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי יחזקאל קראו אבן שנאמר והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר יואל קראו צפוני שנאמר ואת הצפוני ארחיק מעליכם ת”ר ואת הצפוני ארחיק מעליכם זה יצה”ר שצפון ועומד בלבו של אדם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה למקום שאין בני אדם מצויין להתגרות בהן את פניו אל הים הקדמוני שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו וסופו אל הים האחרון שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו ועלה באשו ותעל צחנתו שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאיהם של ישראל כי הגדיל לעשות אמר אביי ובתלמידי חכמים יותר מכולם כי הא דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא נקדים וניזיל באורחא אמר איזיל אפרשינהו מאיסורא אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא כי הוו פרשי מהדדי שמעינהו דקא אמרי אורחין רחיקא וצוותין בסימא אמר אביי אי מאן דסני לי הוה לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה אזל תלא נפשיה בעיבורא דדשא ומצטער אתא ההוא סבא תנא ליה כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו אמר רבי יצחק יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום שנאמר רק
Reasons to acquire Biblical Languages. Part 1
The following excerpt taken from Jason S DeRouchie’s recent article in the Themelios journal articulates one opinion on the reasons why Ministers might want to aquatin themselves with Biblical Languages:
At least two serious interpretive challenges face the minister who is unable to use the biblical languages. The first is captured by Machen, who rightly observes that a student without Hebrew and Greek “cannot deal with all the problems [of interpretation] at first hand, but in a thousand important questions is at the mercy of the judgment of others.” With respect to secondary resources for study, this means that students without skill in the languages must either use what Machen figuratively calls “works that are written … in words of one syllable,” or they must borrow what others say without accurate comprehension or fair evaluation.
With respect to the biblical text, interpretations done apart from Hebrew and Greek are always dependent on someone else’s translation. By God’s grace we have many good English versions. Yet how is one to evaluate whether a given translation is justified? And how is one to respond when faced with great diversity in the versions themselves, as in the various renderings of the Shema in Deut 6:4, the “without a vision” text in Prov 29:18, or of the virgin daughter versus virgin fiancé issue in 1 Cor 7:36–38.
Regarding “simple preachers,” who approach the interpretive process without the languages, Luther states, “Even though what they said about a subject at times was perfectly true, they were never sure whether it really was present there in the passage where by their interpretation they thought to find it.”
DeRouchie, Jason S. “The Profit of Employing the Biblical Languages: Scriptural and Historical Reflections.” Themelios 37.1 (2012): 39–40.
Have you a Septuagint?
Often attributed to, Professor Ferdinand Hitzig :
“HAVE YOU A SEPTUAGINT?” Ferdinand Hitzig, eminent biblical critic and Hebraist, used to say to his class. “If not, sell all you have, and buy one.”
Danker, Frederick W. Multipurpose Tools for Bible Study. Rev. and expanded ed. Minneapolis, MN: Fortress Press, 1993.
‘Gentlemen, have you a Septuagint? If not, sell all you have, and buy one.’”1
https://biblicalgreek.org/translate/lxx/
1Karen H. Jobes, Invitation to the Septuagint, Baker (Grand Rapids, April 2001), 26.
the nineteenth century German biblical scholar Ferdinand Hitzig is said to have begun his class in Septuagint: “Gentlemen, have you a Septuagint? If not, sell all you have, and buy a Septuagint.
Glenny, W. Edward. “The Septuagint and Biblical Theology.” Themelios 41.2 (2016): 278.
The eminent German biblical scholar Ferdinand Hitzig is said to have begun his class in Septuagint with the remark, “Gentlemen, have you a Septuagint? If not, sell all you have, and buy a Septuagint.”
Jobes, Karen H. “When God Spoke Greek: The Place of the Greek Bible in Evangelical Scholarship.” Ed. Craig A. Evans. Bulletin for Biblical Research, Vol. 16 (2006): 236.
Interested in reading the LXX and have a least two semesters or more of Attic and/or Koine Greek? Then check out the Readers Septuagint mentioned on Abram K-J blog post on the “Words of the Word” blog: https://abramkj.com/2018/10/30/today-i-read-psalm-1-from-a-readers-septuagint/
JUDE 1:5
The Nestle-Aland Greek New Testament 28th edition has Ἰησοῦς (Jesus) in place of the term ‘Lord’ used in the Textus Receptus (as well as the vast majority of printed Greek New Testament editions
According to Late Greek Scholar
“Despite the weighty attestation supporting Ἰησοῦς (A B 33 81 322 323 424c 665 1241 1739 1881 2298 2344
vg cop, bo eth Origen Cyril Jerome Bede; ὁ Ἰησοῦς 88 915), a majority of the Committee was of the opinion that the reading was difficult to the point of impossibility, and explained its origin in terms of transcriptional oversight (ΚΧ being taken for ΙΧ). It was also observed that nowhere else does theauthor employ Ἰησοῦς alone, but always Ἰησοῦς Χριστός. The uniquecollocation θεὸς Χριστός read by P72 (did the scribe intend to write θεοῦ χριστός, “God’s anointed one”?) is probably a scribal blunder; otherwiseone would expect that Χριστός would be represented also in other witnesses.
The great majority of witnesses read ὁ before κύριος, but on the strength of its absence from א Ψ and the tendency of scribes to add the article, it was thought best to enclose ὁ within square brackets.
[Critical principles seem to require the adoption of Ἰησοῦς, which admittedly is the best attested reading among Greek and versional witnesses (see above). Struck by the strange and unparalleled mention of Jesus in a statement about the redemption out of Egypt (yet compare Paul’s reference to Χριστός in 1 Cor 10:4), copyists would have substituted (ὁ) κύριος or ὁ θεός. It is possible, however, that (as Hort conjectured) “the original text had only ὁ, and that οτιο was read as οτι ΙΧ and perhaps as οτι ΚΧ” (“Notes on Select Readings,” ad loc.).”
Bruce Manning Metzger, United Bible Societies, A Textual Commentary on the Greek New Testament, Second Edition a Companion
ὁ Ἰησοῦς was indeed the reading that was difficult, because of the use of definite article with name Ἰησοῦς and the lack of Χριστός makes it pretty difficult for anyone to accept.
The exact linear string ὁ Ἰησοῦς (that’s the definite article nominative masculine singular immediately followed by Jesus noun nominative masculine singular proper) appears 280 times mostly in the Gospels and three times in the book of Acts. Outside, of Acts this linear string simply does not occur in writings of Paul, Peter, John, or Jude in what have been the standard printed Greek New testaments and in the standard morphological Greek NT.
But, note: rather than accepting ὁ Ἰησοῦς the editors of the NA 28 edition actually went with ὅτι Ἰησοῦς maybe a compromise? This phrase appears in the following passages:
Matthew 20:30, Mark 10:47, Luke 18:37, John 4:1, John 4:47, John 5:15, John 6:24, John 7:39 John 11:20, John 20:14, John 20:31, John 21:4, Acts 6:14, 2 Corinthians 13:5, 1 Thessalonians 4:14, 1 John 2:22,1 John 4:15, 1 John 5:1, 1 John 5:5, and now in Jude 1:
While the title Lord(